#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פב. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש חייב על כל אחת ואחת 1) אולי דעתו לפטור נפשו ממשקים אחרים 2) מה הדין אם נשבע שלא ישתה ממין אלו? 	"1) רב פפא אמר שמיירי במונחים לפניו דהו""ל למימר שלא אשתה אלו ומיניהם. רב אחא בריה דרב איקא אמר דמיירי במסרב בו חבירו לבוא ולשתות עמו יין ושמן ודבש דהו""ל למימר שבועה שלא אשתה עמך.<br>2) יתכן שכונתו שממינים אלו הוא דלא ישתה אבל אותם עצמם ישתה  <sup>ה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ה.  כתב הר""ן שי""א שודאי מי שנשבע ממין אלו אפילו בהם עצמם אסור, אלא שכאן חוששים שאולי הוא טעה שאסור רק במינם ולא בהם ומנ""ל שלא לכך התכוין. ובשם הרמב""ן כתב שזה וכיוצא בו סתם נדרים הם ופירושם כפי מה שבלבו לומר, ו שואלי ם אותו, ואם אמר איני זכור דנים בהם להחמיר, ומיהו אם לשון בני אדם ידוע הולכי ם אחריו בין בנדרי ם ובין בשבועות.</span>"	שבועות כג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פה. שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאין ראויין לאכילה פטור, שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב. אלו תירוצים הועלו ליישב הסתירה? 	"רישא בסתם וסיפא במפרש, לרב ושמואל ורבי יוחנן בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין, לר""ל במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר""ע.<br>לרש""י לר' יוחנן למסקנא כולה בסתם, ואוכלין שאינן ראויין לאכילה דקתני רישא פטור כגון עפר שאינו ראוי לאכילה, וסיפא דקתני חייב דנבילות ראויות לאכילה ואריה הוא דרביע עלייהו.<br>לתוס' (ד""ה אלא כדרבא) נשארו בתירוץ הראשון ועל קושית הגמ' שלר' יוחנן ליתא בהן תירצה הגמ' דמשכחת לה בנבילה המסרחת שמותרת באכילה."	שבועות כג: - כד. ותוס'		
